מה זה אומר הנערה הפנימית?| או הילדה הפנימית?

שמעת פעם על המושג- "הילדה הפנימית?" (באנגלית "The inner child")

הכוונה היא לחלק הרגשי אשר הדחקת או החבאת כשהיית צעירה, להכחשה הרגשית של חלקים בתוכך, לחוסר לגיטימציה שהייתה בילדותך לרגשות מסוימים, לרצונות של ילדה שלא קיבלו מקום.

הילדה הפנימית נמצאת בתוך כל אישה בוגרת (כמובן הילד הפנימי שוכן אצל כל גבר בוגר),

היא נמצאת בתוך הזיכרונות, באזורי הלא מודע במוח. היא הילדה התמימה האוהבת הסקרנית הייחודית שהיית, הילדה שהבינה מהר שהיא לא טובה כפי שהיא אז היא צריכה לרסן, להנמיך, להדחיק ולהסתיר את מי שהיא. הילדה הפנימית מייצגת את ההכחשה של מי היא באמת, את ההכחשה של הרגשות האמיתיים שלה, את הניסיון המתמיד לחיות בהתאם לציפיותיהם של האחרים.

כשהילדה הפנימית רגישה ופגועה, הפגיעות הזו עלולה לגרום לדפוסים והתנהגויות שמפריעות לאישה הבוגרת לתפקד ולשגשג, מה שיכול לבוא לביטוי בזירה החברתית, הזוגית המקצועית, בעיקר סביב מערכות יחסים וסביב סמכות, מכיוון שהמערכת הרגשית הורגלה לפרש את המציאות ולהגיב בכלים שהיו לילדה הפגועה להתמודד עם הכאב.

העבודה הטיפולית היא בהכרה בקיומה של הילדה הפנימית, הקשבה לחסכים שלה ולבקשות שלה, זיהוי הטריגרים שמעוררים את התגובות הילדיות, שינוי בדפוסים והתגובות הילדיות ולקיחת אחריות למקום הבוגר והאוהב בפנים.

על ההבדל בין הילדה הפנימית לנערה הפנימית

המושג "הילדה הפנימית," הוא מושג יחסית מוכר, בשפה הטיפולית "ריפוי הילד הפנימי" הוא כלי אפקטיבי בעבודה ויש מגוון של גישות ופרקטיקות טיפוליות בנושא, אך לא תמיד נעשית ההבחנה

בין "הילדה הפנימית" ל"נערה הפנימית", אני חושבת שזו הבחנה חשובה כי הזיהוי של הנערה הפנימית עוזר לנו לדייק את הטריגרים והתגובות הרגשיות, ובעל חשיבות יתר אם אנו מגדלות או עובדות עם נערות מתבגרות.

בעוד הצרכים של הילדה הם יותר סביב בטחון, אמון, שייכות, הצרכים של הנערה עוסקים בהוגנות, כבוד, אוטונומיה, אותנטיות, הגינות, להיות משמעותית ושישמעו אותה.

כשנערה מתבגרת מרגישה חסרת אונים היא מחפשת להשיג לעצמה תחושת כוח ולכן גיל ההתבגרות מאופיין בדעות מנוגדות, נערות נוטות לזהות בנקודות רגישות של האחר ולפגוע (מתוך עמדה של "הכאיבו לי, אז אני אכאיב בחזרה"), ההצפה הרגשית מכאיבה מידי אז יש פנייה להסחות דעת או הסתגרות כדי להקהות את הרגשות הקשים.

נערה מתבגרת בעצם נלחמת שיראו אותה, יקשיבו לה, יכבדו אותה ואת הבחירות שלה ויעריכו את האיכויות הייחודיות שבה. אם הצרכים האלו לא מולאו כמעט על ידי משפחת המוצא יכול

להתעורר בלבול על הגבולות הפנימיים והרצונות האמיתיים כל שלא תמיד אפשר לדעת האם זה רצון פנימי אמיתי או רצון לרצות אחרים וצורך באישורים חיצוניים.

הדרכים שנערה מוצאת להתמודד עם המציאות הכואבת הם מגוונות אך ניתן לראות על ציר ההתמודדות- בקצה אחד בגרות, ריצוי ותחושת אחריות גבוהה ובקצה השני זעם, מגננה וקורבנות.

הנערה הפנימית שלא קיבלה מקום ולמדה להגן על עצמה בדרך שמצאה וסיגלה דרכים להתמודד עם רגשות קשים, עדיין נמצאת שם בפנים גם בבגרות, גם שנים אחרי שנגמר גיל ההתבגרות.

טריגרים מגיל ההתבגרות

האם קרה לך שמצאת את עצמך אומרת לעצמך- "למה הגבתי ככה? הגבתי כמו ילדה"? או "זה מאוד ילדותי להרגיש ככה"? כלומר, תגובות, רגשות והתנהגויות שהיה לך ברור שזו לא את הבוגרת אלא חלק ילדי בתוכך? זאת הילדה הפנימית, הדקות החדשה היא לשים לב האם את פוגשת תגובות, רגשות והתנהגויות שמתאימות למתבגרות? אולי את יכולה להיזכר במקרה שפתאום שמת לב שאת מגיבה יותר כמו הבת המתבגרת שלך ופחות כמו האישה הבוגרת שאת? אולי זיהית שאת מכירה את ההרגשה הזאת מגיל ההתבגרות וכבר שנים לא הרגשת ככה? אנחנו יכולות לזהות עם הזמן מתי מופעלת הילדה הפנימית ומתי זו הנערה הפנימית.

טריגרים בולטים של הנערה הפנימית:

• ביקורת ושיפוטיות- בגיל ההתבגרות ביקורת יכולה להיחוות כחוויה קשה ולכן מתבגרות לרוב מגיבות לביקורת בהתנגדות, הדיפה וויכוח או בניסיון אובססיבי להוכיח את טעותו של מי שביקר.

• 
  

• מצבים שמעוררים בושה- בושה הוא רגש שקשה למתבגרות להכיל ולהתמודד מולו ולכן תגובות לבושה יכולות להיות הדחקה והסחת דעת מהאירוע שעורר בושה או רומינציה- חזרה בלתי פוסקת על הסיטואציה, מה היה בה ואפשרויות לאיך היה אפשר להגיב אחרת. פעמים רבות רומינציה מובילה לתחושת תיעוב עצמי והלקאה.
  

• חציית גבולות- כשאחרים עוברים את הגבולות שלנו או שמבלי לשים לב אנחנו לא מכבדות את הגבולות העצמיים שלנו והידע הפנימי שלנו, פעמים רבות ישנה תחושה של הצפה, בלבול ולעיתים זעם מתפרץ.

כמובן שלכל אחת הטריגרים והרגישויות שלה, אבל אלו סימנים נפוצים להתעוררותה של הנערה הפנימית בתוכנו, אך הערנות לנערה הפנימית יכולה לסייע לשינוי התגובות וההתנהלות שלנו מול אירועים מסוימים, הנערה מגיבה באימפולסיביות, בהתגוננות או כעס, אנחנו הבוגרות יכולות לבחור איך להגיב, במקום להקהות את החושים כדי להימנע מהכאב או להתפרץ ולהאשים אחרים, אפשר לראות בחמלה את ההקפצה הפנימית של הנערה, להגיד לעצמנו: "אני יודעת שאת כואבת, שזה מזכיר לך אירועים בעבר אבל את לא אותה נערה יותר, את בסדר עכשיו."

ככל שאנחנו נהיה עירניות יותר לכך שמה שמתחולל בתוכנו מופעל מהנערה הפנימית, נוכל לראות אותה ולהקשיב לה מחום הלב, וגם לסייע לה לשחרר, לשחרר אותנו להיות הבוגרות שאנחנו, לחשוב ולהגיב בצורה הבוגרת שהיינו רוצות ולא מתוך כאבי גיל ההתבגרות או מנגנוני ההגנה שלה.

זיהוי ועבודה עם הנערה הפנימית שלך עשויים לסייע באופן משמעותי ביחסים עם הבת המתבגרת שלך,

לעיתים הנערה הפנימית מתעוררת במפגש עם הבת שלך- בריבים איתה כשאת שמה לב שפתאום אתן לא אמא ובת אלא כמו שתי נערות שנלחמות זו בזו, אולי דרך אירועים שקורים לה בחיים המהווים טריגר לאירועים כואבים מגיל ההתבגרות שלך, וכך במקום להיות קשובה ואמפתית את מופעלת ומתערבבת וכואבת את הכאב שלה וכועסת את הכעס שלה, ופועלת בתגובתיות במקום להיות בשבילה כפי שאת יודעת שהיא באמת צריכה, כפי שהיית צריכה את מאמא שלך.

אני מוצאת שהעבודה על הנערה הפנימית (והילדה הפנימית) מסייעת מאוד ככלי לשיפור וחיזוק היחסים בין אימהות לבנות שלהן, וכמובן באופן מהותי ביחסים שלנו עם עצמנו.

__

על העבודה עם הילדה הפנימית למדתי הרבה בלימודי ימימה (אפשר לקרוא כאן על ימימה אביטל ומהם לימודי ימימה). ממליצה לקרוא על המאפיינים של הילדה והעבודה איתה באתר של המורה המופלאה שלי ללימודי ימימה -כלילה שחר, כאן אפשר להכנס לפוסט בנושא בבלוג שלה.

הסבר נהדר ומקיף על הילדה הפנימית והעבודה איתה אפשר למצוא באתר "מקום", אמנם האתר מיועד לנפגעי ונפגעות אלימות מינית ובינאישית, אבל כל אחת יכולה להיתרם מהמקצועיות והנגישות של המידע שם.

ברשת יש המון מידע ומדיטציות לחיבור לילדה הפנימית שאפשר למצוא, הנה אחת לדוגמא- https://www.youtube.com/watch?v=09Yu8IFN0Kc