מיומנה של אם | ומה אם אני לא אוהבת את הבת המתבגרת שלי?

"פתאום נזכרתי איך פעם הייתי מסתכלת עליה והלב שלי היה מתמלא אהבה, הייתי בוהה בתמונות שלה ורק רוצה לחבק אותה. אני מתגעגעת לתחושה הזאת. זה לא שאני לא אוהבת אותה, ברור שאני אוהבת אותה, היא הבת שלי. אבל אני לא מרגישה את האהבה ככה, לפעמים אפילו אני מרגישה דחייה ממנה, אני מתביישת לומר את זה אבל זה נכון. אין יום שאני לא נעלבת ממנה, אני מרגישה שאני מחזרת אחריה ועושה עבורה כל כך הרבה והיא לא מעריכה, איך שהיא מדברת אליי ובכלל הסגנון דיבור שלה ולא נעים לי להגיד אפילו איך שהיא ניראית, אני לא אוהבת. מה אם אני כבר לא אוהבת אותה?"

מזדהה? אולי מצאת את עצמך בחלק מהמילים? קודם כל חשוב שתדעי שזה טבעי, אנחנו רוצות להסיר את האשמה שמלווה את התחושות האלו, ולהבין למה את מרגישה כמו שאת מרגישה והאם יש מה לעשות כדי להרגיש אחרת?

אהבה לתינוקת לעומת אהבה למתבגרת

בספר "אמנות האהבה" שכתב אריך פרום, הוא מקדיש פרק שלם לאהבת אם.

הוא מסביר שאהבת אם לתינוק היא קלה יותר בגלל החלק אינסטינקטיבי של האימהות כמו אצל בעלי החיים לגונן ולטפל בצאצא חסר ישע, אך גם בגלל שהאם מרגישה שהתינוק הוא חלק ממנה, היא מרגישה כוח ושליטה בגידולו, אבל מעל הכל אהבת אם היא התעלות מעל עצמה שמעניקה משמעות וחשיבות בחיים.

עם ההתבגרות מתחיל תהליך ההיפרדות מהאם והיותה של הילדה-נערה ישות בפני עצמה. ישנו כאן תהליך של פרידה, פרידה מאופי היחסים שהיו עד כה, מהתפקיד שהיה לך בחיי הבת שלך, מהצורך שלה בך.

התפקיד החדש כאם למתבגרת מכאיב כי הוא דורש רמה גבוהה של חוסר אנוכיות.

פרום כותב כך: "זה השלב שבו האהבה האימהית נעשית מטלה קשה כל כך, מאחר שהיא דורשת חוסר אנוכיות, יכולת לתת הכל ולא לרצות דבר חוץ מאושרו של האהוב. זה גם השלב שבו נכשלות אימהות רבות במשימת האהבה האימהית. האישה הנרקיסיסטית, השתלטנית והרכושנית יכולה להצליח ולהיות אם "אוהבת" כל עוד הילד קטן. רק אישה אוהבת באמת, האישה ששמחה יותר לתת מלקבל, שנטועה איתן בתוך קיומה שלה, יכולה להיות אם אוהבת כשהילד נמצא בתהליך של היפרדות".

ללמוד לאהוב אחרת

אני חושבת שהאמירה הזאת קשה מידי ולא הוגנת, בעבודה שלי עם אימהות למתבגרות למדתי כמה עבודת האימהות בגיל ההתבגרות היא מורכבת ומבקשת למידה וכישורים אחרים.

בראשית ההורות, לומדות אימהות איך להיות אימהות לתינוקות רכים, יש ספרות רבה, מדריכות והדרכות לאיך לעשות ומה חשוב בהורות לתינוקות רכים, במעבר לגיל ההתבגרות ישנה למעשה גם לידה, לידה של המתבגרת ואיתה נולדת האמא למתבגרת, המפגש העמוק הזה בתוכנו עם הצרכים החדשים שנולדו, עם הקשר שמבקש את השינוי כרוך גם הוא בכאב.

קשה לאהוב כשאת פגועה, כשאת דחויה, ומתבגרות פעמים רבות דוחות את הקירבה שמציעה האם, מעליבות, לא מעריכות, ההרגשה שאת כלי רק לשרת את הצרכים שלה (הסעות, לקנות לה וכדומה) אבל היא לא באמת רואה אותך ומעריכה אותך מכאיבה, ואז האהבה אליה גם מרגישה אחרת. זה לא אומר שאת לא אוהבת, אהבה כמו רגשות אחרים היא לא סטטית, היא משתנה, בעוצמות שלה ובצורות שלה. וזה גם בסדר להרגיש חוסר אהבה כלפי הילדים שלנו ואפילו לרגעים שנאה.

רגשות הם כמו גלים בים, באים והולכים, יש גלים חזקים ששוטפים אותנו וגלים קטנים.

"אם שנטועה איתן בתוך הקיום שלה"

אהבתי את המושג שבחר פרום- "אם שנטועה איתן בתוך הקיום שלה".

עבורי המושג הזה מזכיר לאימהות את עצמן, להיות העוגן של עצמן.

ההסכמה לפגוש בכנות את מה עולה בתוכנו, גם את הצד האפל של האהבה, ושל היחסים שלך עם הבת שלך הם הכוח הגדול והמצפן ליחסים מטיבים ואוהבים בין אימהות לבנות. אם שנטועה איתן בקיום שלה היא אם שיש לה קודם כל את עצמה, אהבה אל עצמה, ומקבלת את הרגשות שלה, ואת המפגש עם הכאב והאכזבה ביחסים עם הבת שלה, משחררת את הציפייה להדדיות או להכרה והערכה וממשיכה בעקביות להיות האמא שהיא רוצה להיות. הבחירה ביחסים ובאהבה גם כשמאוד קשה. זו אינה החלטה שאנחנו עושות אותה פעם אחת וזהו, זה אינו כפתור שאנחנו לוחצות עליו ואינו שער שאנחנו עוברות בו ומגיעות לצד השני, זה יותר כמו שריר שאנחנו יכולות לאמן ולחזק, ככל שהוא מאומן ומיומן יותר, כך אנחנו איתנות יותר ומסוגלות לתת את מתנה האהבה ולפתוח את הלב למתבגרת למרות הקוצים שהיא מוציאה.

"כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא"

למרות שהיא גדלה והצרכים שלה השתנו והיחס אליך השתנה, יש דבר אחד שבטוח לא משנה הגיל, התקופה והאנשים שיש לה בחיים, יש דבר אחד שהיא תמיד צריכה- האהבה של אמא שלה.

לא סתם כתבו כל כך הרבה שירים על אהבת אם, גם לך מתנגן השיר של זהבה בן כשאת חושבת על אהבה של אמא? (אם התעורר לך הרצון לשמוע את השיר הזה עכשיו מוזמנת ללחוץ כאן).

אז למה אין כמו אהבה של אמא?

אהבה של אם לביתה היא אהבה נדיבה, מעיין של בטחון ואכפתיות, היא הבטחון שאפשר לבת שלך לחקור את העולם, לגלות את עצמה, לעבור משברים ולצמוח.

זה בסדר שלא תמיד קל לאהוב אותה, או שהאהבה משתנה בעוצמות שלה, או אם קשה לך לבטא את האהבה שלך אליה, כמו שכתבתי יש תקופות, יש גלים בים של היחסים, אבל אם את מרגישה שקשה לך לאהוב אותה באופן שמהווה חומה ביניכן, מפריע לתקשורת בניכן או שאת מאוד רוצה להרגיש ולבטא אהבה אבל לא מצליחה, כדאי להגיע לאשת מקצוע וברר סביב מה זה ומה יש לעשות.

אהבה זה לא שיש או אין...