נעים להכיר
אני מוריה, בת זוג לציון, אמא לשלושה, גרה בעתלית.
בהכשרתי אני יועצת חינוכית בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי מאוניברסיטת בר אילן.
אני בוגרת לימודי טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) בבר אילן.
בארגז הכלים שלי גם לימודי אקט- טיפול בקבלה ומחויבות, מיינדפולנס, לימודי גישור באוניברסיטת תל אביב, והנחיית קבוצות פלייבק תרפיה.
כעת אני נמצאת לקראת סיום לימודי לוגותרפיה (טיפול באמצעות משמעות) במכון ויקטור פרנקל.
כל אלה יחד מאפשרים לי לעבוד עם הפונות אליי ולהיות איתן באופן קשוב ומקצועי בתהליכים משמעותיים, עמוקים ובעלי ערך לחיים כאן ועכשיו.
אני מבינה ומדברת את שפת המתבגרות, אצלי תמצאו מקום בטוח ולב פתוח.
אני מאמינה בשיח כנה, בגובה העיניים, מחובר למשבר או לאתגר שנוכח כרגע בחיים ומאמינה בכוח שלנו לבחור לעצמנו חיים טובים ומערכות יחסים שטובות לנו.
על הבחירה בדרך הריפוי
גדלתי בבית של שלוש בנות בגילאים קרובים, היינו שלוש אחיות מתבגרות בבית אחד.
אמא שלי, מצד אחד הייתה אישה דומיננטית, אוהבת ועוצמתית ומצד שני התמודדה עם הפרעה נפשית שפגעה ביכולת שלה לתפקד באופן מלא כאמא עבורנו.
בשנות ההתבגרות שלי, מצאתי את עצמי תומכת באחיות שלי במשברים שלהן בחייהן, כך גם עבור חברותיי, הייתי תמיד לאוזן קשבת וכבר אז כנערה ידעתי שנועדתי להיות מטפלת.
התחלתי את דרכי המקצועית כיועצת בבית ספר תיכון, מתוך הרצון להיות דמות אוהבת ותומכת במקום בו מבלים נערים ונערות שעות רבות, איפה שפעמים רבות לא מספיק רואים אותם.
אהבתי מאוד את העבודה בבית הספר, חייתי את היום- יום של התלמידים והתלמידות ויכולתי להיות עבורם
בצמתים ובמשברים הקטנים והגדולים.
לאחר שאמא שלי נפטרה התחלתי בחקירה יותר עמוקה אל תוך עצמי,
להבין מי אני בלעדיה, להבין אותה ואת היחסים שלי איתה.
כשנולדו הילדים שלי, נולדתי להיות אמא והתקלפו בתוכי עוד שכבות.
הייתה בי קריאה פנימית לחקר האימהות והיחסים של אימהות והבנות שלהן,
בהתחלה מתוך רצון לעזור לעצמי לרפא את הפצעים כדי להיות אמא טובה יותר לילדיי, ובהמשך מתוך רצון לסייע לאימהות אחרות להיות האימהות שהו רוצות לבנות שלהן.
הבנתי עד כמה גיל ההתבגרות הוא שלב מעצב ומשמעותי בחייה של אישה,
במציאות הזהות שלה, הקול שלה, השייכות והייחודיות שלה.
כמה חשובה ההכרות של נערה עם עצמה.
ולמדתי על המידה הרבה בה היחסים בין אימהות לבנות שלהן בגיל ההתבגרות מעצבים גם את הקשר העתידי ביניהן.
גיליתי כמה הצורך לרפא את הפצעים והצלקות שאימהות נושאות בליבן מהקשר עם האימהות שלהן הוא צורך חזק ופעיל בכל גיל.
אני ממשיכה כל הזמן ללמוד ולהרחיב את הפרקטיקות הטיפוליות עימן אני עובדת ולהעמיק בלימוד על טיפול בנערות,
נשים ומערכת היחסים בין אימהות והבנות שלהן. אני מאמינה בגישות שרואות את חשיבות החוויה הסובייקטיבית של המטופלת ומשאירות את הכוח אצל המטופלת דרך בחירה ואחריות.
אצלי לא נמצאות התשובות ואני לא אומרת איך צריך לחיות, מטרת הטיפול היא לא לתקן את המטופלת או את המצב, אלא להיות מרחב למידה חי של כל אחת את עצמה- להרגשות שלה, לתובנות שלה, לקול הפנימי שמדריך אותה, לריפוי העצמי שלה את עצמה ולאיך שהיא בוחרת לחיות את חייה.